רצה לחקור רצה להגות, ישב והגה…ישב שעתיים שלוש ובגופו אין תנודה, ישב והרהר עד שמחשבתו נדדה. יצא להחזיר אותה.
אמרה מחשבתו, לא תוכל לבטל, אין סיכוי, הראתה צורות, צבעים, תמונות, טעמים רעשים מימי קדם, זיכרונות, ולכל תמונה הרגשה.
חשב, לפרק את כל המכונה הזאת יהיה מעניין, כי מה יש לאחר שפורמים את כל החיבורים, מה נשאר? פורמים את הקשר שבין המראות הצלילים, הפירושים למילים.
האור מאיר על השפה הזאת של העולם וזה מחבר את תעתוע הממשיות, בסוף נשארת אולי הסקרנות.
ישב ומסביבו היה העולם מתפרק לחלקיקים, רוחות מלטפות, אנשים ממהרים, הדרכים נוסעות הרחק בין ההרים…